החלטה בתיק עמ"ת 152-08-11

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת מ. עמית אניסמן), לפיה שוחרר המשיב כנגד המצאת בטוחות להבטחת התייצבותו להמשך הדיון בבית המשפט, התחייבות עצמית בסך 2,500 ש"ח וערבות צד ג' בסך 2,500 ש"ח.

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים וניסיון גניבה, ובד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. על פי כתב האישום, בתאריך 16.6.11 בשעה 07:00 הגיע המשיב לבית המתלוננת, טיפס על כיסא שעמד בסמוך לחלון הסלון, חתך את התריס והשמשה והושיט ידו פנימה. בהמשך, אחז בגיטרה שהייתה מונחת בסמוך לחלון ומשך אותה לעברו. באותה עת, הבחינה המתלוננת במעשיו, צעקה לעברו ובתגובה עזב המשיב את הגיטרה ונמלט מהמקום.

3.         טרם הגשת כתב האישום והבקשה, בסמוך לאחר מועד ביצוע העבירה, נעצר המשיב לחקירה בחשד שביצע את המעשה, הכחיש כל קשר לעבירות ובהעדר ראיות לביסוס האשמה - שוחרר בו ביום ממעצרו. בחלוף כחודש ומחצה, התברר כי טביעת אצבע של המשיב נמצאה על גבי הגיטרה ובנסיבות אלו, על בסיס שינוי הנסיבות, נעצר המשיב בתאריך 28.7.11, מעצרו הוארך ביומיים לאחר שנקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה המבססת את העבירות המיוחסות לו, וכן קמה עילת מעצר המצדיקה את הארכת המעצר, על בסיס הודעת תובע ובהינתן כוונת המאשימה להגיש נגד המשיב כתב אישום, כפי שנעשה.

4.         בית המשפט הורה על שחרורו של המשיב בהסתמכו על התקופה בה התהלך המשיב חופשי, בין מעצרו ביום העבירה ועד למעצרו בשנית כחודש וחצי לאחר מכן. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי מדובר במדיניות שיפוטיות לפיה רק במקרים חריגים ביותר, יש לשוב ולעצור אדם לאחר ששוחרר ובתוך כך הפנה לבש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל. בית המשפט הוסיף כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים בהם יש מקום לשנות את הסטטוס בו מצוי המשיב, שכן לא הייתה כל מניעה לקבל תוצאות בדיקת טביעות האצבע שעה שהמשיב נעצר קודם לכן. בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי אין לשלול את חירותו עם קבלת תוצאות בדיקת טביעות האצבע.

5.         בנסיבות אלה הורה בית המשפט כאמור על שחרורו של המשיב כנגד המצאת בטוחות.

6.         בערר זה מלינה העוררת על החלטת בית המשפט, טוענת כי הלכת קונויוף לא חלה על המקרה דנן, שכן גילוייה של ראיה חדשה בדמות טביעת אצבע מהווה שינוי נסיבות בעטייה קמה עילה לשוב ולעצור את המשיב, ודי בכך כדי להצדיק את המעצר.

7.         עוד טוענת העוררת, כי בהחלטתו, נמנע בית המשפט להתייחס לנסיבותיו האישיות של המשיב, לעברו הפלילי המכביד ולחזקת המסוכנות אשר קמה מכוח הרשעותיו, בהנתן המאסר המותנה שתלוי ועומד נגדו, ובהתחשב בעובדה ששוחרר ממעצר קודם אך כחודשיים טרם ביצוע העבירה.

8.         בנסיבות אלה עותרת ב"כ העוררת להורות על מעצרו של המשיב ולו לשם קבלת תסקיר אודותיו אשר יבחן חלופת מעצר.

9.         ב"כ המשיב טוען מנגד כי החלטת בית משפט מעוגנת בהלכה הפסוקה ועולה בקנה אחד עם הלכת קנויוף. לטענתו, אין מקום לשנות מהחלטת בית המשפט ולמצער הציע ב"כ המשיב להורות על מעצר בית מלא בבית אביו של המשיב ותחת פיקוחו.

10.        טענות ב"כ העוררת מקובלות עלי. דומה, כי בית משפט קמא נקלע לכלל טעות כאשר סמך את החלטתו על הלכת קונויוף, אשר להשקפתי אין להחיל אותה על המקרה דנן. נקבע לא פעם בהלכה הפסוקה, כי אין להורות על מעצר חשוד אך ורק לצורך המתנה לקבלת תוצאות בדיקת ט"א. יש להניח כי אילו היה עושה כן בית המשפט, כי אז סניגורו של המשיב היה תוקף ובצדק החלטה שכזו, שכן על פניה יש בה פגיעה חמורה בזכויות המשיב כחשוד, אשר טרם התגבשו כלפיו ראיות לביסוס החשד נגדו. לפיכך טוב עשתה המשטרה כאשר הורתה על שחרורו, עד לקבלת תוצאות בדיקת ט"א ואין מקום להלין על מהלך זה, אף אם השתהה. משנמצאו תוצאות בדיקות ט"א מתאימות למשיב, קמה עילה חדשה למעצרו, אף אם היה משוחרר.

11.        אולם אף למעלה מכך, בהחלטתו התעלם בית המשפט לחלוטין מהראיות לכאורה התלויות ועומדות נגד המשיב אשר יש בהן כדי לבסס את הרשעתו בעבירות המיוחסות לו, ובעיקר התעלם בית המשפט מעברו המכביד של המשיב, אשר כשלעצמו מקים חזקת מסוכנות שיש בה כדי לנקוט משנה זהירות טרם שחרורו כפי שנהג.

12.        העיון בגליון הרשעותיו של המשיב מלמד על משיב אשר יוצא ובא בין כותלי בית הכלא תדיר, המשיב ריצה תקופות רבות של מאסרים, ביניהם 18 חודשי מאסר, 24 חודשי מאסר, 8 חודשי מאסר ועוד. בין העבירות בהן הורשע ניתן למצוא עבירה של הוראת הפרה חוקית, עבירות סמים, עבירות אלימות ועוד.

13.        ערה אנוכי לכך שהעבירה המיוחסת למשיב כשלעצמה, אינה מקימה עילת מעצר, ויחד עם זאת מכלול הנסיבות כפי שפורטו בהחלט מקים עילת מעצר ובכל מקרה, יש לשקול בכובד ראש את שחרורו ולבדוק היטב לאיזו חלופה ניתן לשחררו.

14.        לפיכך, הערר מתקבל ואני מורה כדלקמן:

א.         המשיב ישאר במעצר עד להחלטה אחרת.

ב.         התיק יוחזר לבית משפט שלום אשר יבחן את חלופת המעצר כפי שהציע הסניגור בבית אביו או כל חלופה אחרת ועל פי שיקול דעתו יחליט אם יש מקום לקבל תסקיר אודות המשיב טרם שחרורו, אם לאו.

ג.          בית המשפט השלום מתבקש לקבוע מועד מוקדם ככל היותר לדיון בעניינו של המשיב.

ד.         לבקשת המשיב שב"ס מתבקש לערוך בדיקות רפואיות וכן בדיקה באמצעות פסיכיאטר.

<#16#>